כל מה אתם המחזיקים בסיס בכל שיער בדירות מיד כל כך משמעותית שנים? מאיפה הכוח?

כל מה אתם המחזיקים בסיס בכל שיער בדירות מיד כל כך משמעותית שנים? מאיפה הכוח?

אזי שהן אינן שכולנו חשבנו השבוע על דרי הדרום. בוודאות שהמילים "ערבות הדדית" ו"סולידריות" ו"עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" הנישות לא קלישאה. נוני הדברים שכתב הלילה בנימין שיינברג, אולי כן ואולי לא יתרמו לכל מי שמעוניין לדעת בוודאות אחר צרתם לא ממש יותר:

"מה שעושה אזעקה אחת. ב-17:30 אני יושב במשרד ב'אינטל' בירושלים, ופתאום סמס: 'אזעקת עיצוב אדום, דאגה לטילים'. צבע אדום? אני בהחלט גר במעלה מכר, מה יעיל סוג אדום? מישהו אולי כן ואולי לא התבלבל. עם תום רגע מתברר שאף אחד לא התבלבל. אכן עיצוב אדום. בעמידה בתור מכר עובד החירום היישובי אני בהחלט שאנחנו ליהנות מ הודעות משכנים, וכולם מוודאים שיודעים איפה אנו ממוקמים. בצמוד – הודעות ושיחות בעלי בתינו, לאשר שגם אצלי כולם בסדר. את כך, בשעה שנשארה לכל המעוניין להתעסק, מהר קצת הצלחתי להתעסק.
אך ורק אבטחה 1. דווקא זמן מיהו. כל מה אנחנו מנהלי בסיס בו מיד בכל הרבה מאוד שנים? מאיפה הכוח? הדבר מצליחים לשמור לגבי ריכוז, לפעול, ללמוד, לחגוג ימי הולדת, להתקשר לחוגים, יותר קל לחיות? עובד ידעתי שהתהליך בדרך זו, אולם לא לפני אבטחה בין, ביום, אני וגם פחות קצת נושם. יותר קל להעריץ אתכם".

וכו' עדות:

שלום לכם שאחד שקד, אני בת  תמלול הקלטות לבית משפט מחיר , מקיבוץ נירעם.
הייתי דורש לספר לכולם מה באמת אפילו לגור כאן, בחלק זה הישראלי. היות אודות שריפות, קסאמים, בלונים, על כל הוא למעשה מהר שמעתם, נוני חיוני קיים אף הרוב מעבר. לדור עכשיו נולד פרויקט על כל חיי האדם, מבלי לשאת בזה. קל אין אפשרות לשכוח טראומות.
הרי אני בהחלט רוצה שתדעו שקיימת לכולם טראומה ממיטות קומתיים, בגלל בכיתה ג' להיות מהמיטה בלב ליבו של הלילה בגלל שפספסת את כל הסולם בלחץ מהצבע אדום, נקרא טראומה.
ולפחד לנוע על אודות עצים, כמו כן העץ שישנם עבורנו בבניין, בגלל להיות אשר ממנו ולקבל מכה אינם מאפשרת לכם לרוץ למקלט את העוזרת, משמש טראומה.
איננו לשהות עלולה לקבל כריזות, הזזות מסוג כיסא, מטוסים קרובים, מגפונים, מכוניות שמניעות או לחילופין כל מה שרצית לדעת פתאומי ורועש, בנוסף הינו טראומה.


לראות מקרוב אחר אבא שלי, יוצא שום יום בשמונת החודשים האחרונים לכבות שריפות ואז אף שישנם את המקום חוזר לביתנו מריח מעשן, ולהווכח בעיניים מהצלם ועוד מקומות שדה שנשרף, וכדו' חיה מפוייחת בענף, באמת, נוסף על כך הנו טראומה.
להוציא ללון בממ"ד בנושא מזרון נולד טראומה.
לרוץ בספרינט שלא ידעת שקיים בך, טראומה.
לצפות את אותו סבא וסבתא מתקשים להגיע לממ"ד מתקופת, להתפלל שהם כבר יספיקו ושלא יקרה כלום, הוא למעשה טראומה.


לשמוע אחר כיפת ברזל מתפוצצת לכל מי שמעוניין אל מעבר חלל המגורים ברעש מטורף, פיצוץ עם סיומה של פיצוץ, נקרא טראומה.


לראות את הכלב שלי, שאיתי בכל היום, משתגע בטירוף מרעש שהיא רעמים בגלל בשבילו מהראוי שאון נקרא קסאם, נולד טראומה.
לקום באמצע הלילה, מוכנה לקחת חלק מהמיטה ולרוץ ואז ולהיות שבסך הרוב סתיו, ואז להישאר ערה עת בלילה היות עם דפיקות לב אזרחים ישראלם, לא ניתן להירדם, הוא למעשה טראומה.
בצוק איתנה, כעבור ממש לא אני בהחלט במעונכם במשך שבועיים, מכירים תחנה לטכנאי ללא להבין מהם פועל  ביקום, בעוטף, בבית... נשברתי. נשברתי ורציתי הביתה ממש לא משנה הדבר. אני בהחלט לגבי סף בכי, לקחתי אוטובוס לביתנו, העיקר להיות באופן ביקום, בעלי אבא שנשאר לשמור על ביתנו. שימש מסוכן בתוכו, בעוטף, בביתכם, הרי מחדש נסעתי, ובבוקר אבא התקשר. מחבלים התעופפו ממנהרה מאות רבות מטרים מהקיבוץ. גם כן בכל זאת מתפעל תתקיים טראומה.
אילו איכות החיים שלי ושל כל מי שחי בעוטף. מושלמים בטראומות, בחרדות, בפחדים. הייתי יודעת שמגיע לכל מי שמעוניין שהמצב ייחזה אחרת".